במהלך שנות ה-70 יצר אולמן עבודות אדמה ופעולות אמנותיות אחרות שהושפעו הן מן האמנות המושגית האמריקאית והן מגישות אקולוגיות-חברתיות. רבות מעבודות פיסול מוקדמות אלו כללו פעולות של חפירה באדמה. בשנת 1972, לדוגמה, יצר את עבודתו "החלפת אדמות" שבה, בעזרת בני נוער מקומיים, חפר בורות בקיבוץ מצר וכפר הערבי מייסר, והחליף את האדמה בין שני הישובים. במהלך העשור, הלכו והתמקדו יצירותיו של אולמן בדימויים של מבנים אנושיים.
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 הפך הבית למוטיב מרכזי בעבודתו. בשנת 1980 הציג בביתן הישראלי בביאנלה של ונציה את "אשמורת שלישית: חפירות הגנה, אדמה ומלט", ובה חפר שוחות ברצפת המבנה שבתוכם עוצבו מבני אדמה בדמות כיסאות.
החל משנות ה-90 התרבו ביצירתו של אולמן התייחסויות אל מושג הזמן בפיסול, אל ההיסטוריה בכלל ואל השואה בפרט. דימויי הבורות והמבנים שיצר הדגישו את ממד הריק והחוסר שבמבנים האנושיים. בעבודה "ספרייה" (1995), לדוגמה, הממוקמת בכיכר בבל בברלין, יצר אולמן מבנה של ספרייה תת קרקעית, שמדפיה הלבנים ריקים. פסל "ההבדלה" הוא חלק מסדר פסלים המזכירים "קברים", "מקלטים", "כיסאות" מטים ליפול. זהו פיסול היונק הן ממציאות פוליטית, חומרית וקיומית מקומית והן מתפיסת פיסול בינלאומית פוסט מינימליסטית- בעיקר ניכרת השפעתו של ריצ'ארד סרה (עיסוק במניפולציות של צורות יסוד תוך טעינתן במשמעות רגשית). פסליו מבטאים תחושות של התגוננות, התחפרות, מוות, ייאוש ונפילה, ולפעמים גם תקווה ושאיפה להתעלות דתית. אולמן עושה שימוש בפרקטיקה של הטעיה, של כוון ההתבוננות, של היחס המבנה לבית, של החלפה בין החומרי להגשמי לריק, ול-"רוחני". אולמן מחליף בין החומרים, המצע עליו מוצב הפסל, ההופך לחומר המעטפת של הפסל וגם המוכל בו. בדומה לפסלים אחרים של אולמן, פסל ההבדלה כאילו ונקבר, אך הפעם לא נטמן באדמה וכוסה, אלא כל התהליך מתרחש מעל פני האדמה לעיני המתבונן. קיים בפסל הקבלה בין מעשה הבריאה למעשה היצירה, ההבדלה בין קודש לחול, אצל אולמן היא גם הבדלה בין הריק לביין המסה.
על יצירתו זכה בשנת 2009 בפרס ישראל לפיסול.
مِناشِه كاديشمان
במהלך שנות ה-70 יצר אולמן עבודות אדמה ופעולות אמנותיות אחרות שהושפעו הן מן האמנות המושגית האמריקאית והן מגישות אקולוגיות-חברתיות. רבות מעבודות פיסול מוקדמות אלו כללו פעולות של חפירה באדמה. בשנת 1972, לדוגמה, יצר את עבודתו "החלפת אדמות" שבה, בעזרת בני נוער מקומיים, חפר בורות בקיבוץ מצר וכפר הערבי מייסר, והחליף את האדמה בין שני הישובים. במהלך העשור, הלכו והתמקדו יצירותיו של אולמן בדימויים של מבנים אנושיים.
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 הפך הבית למוטיב מרכזי בעבודתו. בשנת 1980 הציג בביתן הישראלי בביאנלה של ונציה את "אשמורת שלישית: חפירות הגנה, אדמה ומלט", ובה חפר שוחות ברצפת המבנה שבתוכם עוצבו מבני אדמה בדמות כיסאות.
החל משנות ה-90 התרבו ביצירתו של אולמן התייחסויות אל מושג הזמן בפיסול, אל ההיסטוריה בכלל ואל השואה בפרט. דימויי הבורות והמבנים שיצר הדגישו את ממד הריק והחוסר שבמבנים האנושיים. בעבודה "ספרייה" (1995), לדוגמה, הממוקמת בכיכר בבל בברלין, יצר אולמן מבנה של ספרייה תת קרקעית, שמדפיה הלבנים ריקים. פסל "ההבדלה" הוא חלק מסדר פסלים המזכירים "קברים", "מקלטים", "כיסאות" מטים ליפול. זהו פיסול היונק הן ממציאות פוליטית, חומרית וקיומית מקומית והן מתפיסת פיסול בינלאומית פוסט מינימליסטית- בעיקר ניכרת השפעתו של ריצ'ארד סרה (עיסוק במניפולציות של צורות יסוד תוך טעינתן במשמעות רגשית). פסליו מבטאים תחושות של התגוננות, התחפרות, מוות, ייאוש ונפילה, ולפעמים גם תקווה ושאיפה להתעלות דתית. אולמן עושה שימוש בפרקטיקה של הטעיה, של כוון ההתבוננות, של היחס המבנה לבית, של החלפה בין החומרי להגשמי לריק, ול-"רוחני". אולמן מחליף בין החומרים, המצע עליו מוצב הפסל, ההופך לחומר המעטפת של הפסל וגם המוכל בו. בדומה לפסלים אחרים של אולמן, פסל ההבדלה כאילו ונקבר, אך הפעם לא נטמן באדמה וכוסה, אלא כל התהליך מתרחש מעל פני האדמה לעיני המתבונן. קיים בפסל הקבלה בין מעשה הבריאה למעשה היצירה, ההבדלה בין קודש לחול, אצל אולמן היא גם הבדלה בין הריק לביין המסה.
על יצירתו זכה בשנת 2009 בפרס ישראל לפיסול.
يحيئل شيمي
במהלך שנות ה-70 יצר אולמן עבודות אדמה ופעולות אמנותיות אחרות שהושפעו הן מן האמנות המושגית האמריקאית והן מגישות אקולוגיות-חברתיות. רבות מעבודות פיסול מוקדמות אלו כללו פעולות של חפירה באדמה. בשנת 1972, לדוגמה, יצר את עבודתו "החלפת אדמות" שבה, בעזרת בני נוער מקומיים, חפר בורות בקיבוץ מצר וכפר הערבי מייסר, והחליף את האדמה בין שני הישובים. במהלך העשור, הלכו והתמקדו יצירותיו של אולמן בדימויים של מבנים אנושיים.
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 הפך הבית למוטיב מרכזי בעבודתו. בשנת 1980 הציג בביתן הישראלי בביאנלה של ונציה את "אשמורת שלישית: חפירות הגנה, אדמה ומלט", ובה חפר שוחות ברצפת המבנה שבתוכם עוצבו מבני אדמה בדמות כיסאות.
החל משנות ה-90 התרבו ביצירתו של אולמן התייחסויות אל מושג הזמן בפיסול, אל ההיסטוריה בכלל ואל השואה בפרט. דימויי הבורות והמבנים שיצר הדגישו את ממד הריק והחוסר שבמבנים האנושיים. בעבודה "ספרייה" (1995), לדוגמה, הממוקמת בכיכר בבל בברלין, יצר אולמן מבנה של ספרייה תת קרקעית, שמדפיה הלבנים ריקים. פסל "ההבדלה" הוא חלק מסדר פסלים המזכירים "קברים", "מקלטים", "כיסאות" מטים ליפול. זהו פיסול היונק הן ממציאות פוליטית, חומרית וקיומית מקומית והן מתפיסת פיסול בינלאומית פוסט מינימליסטית- בעיקר ניכרת השפעתו של ריצ'ארד סרה (עיסוק במניפולציות של צורות יסוד תוך טעינתן במשמעות רגשית). פסליו מבטאים תחושות של התגוננות, התחפרות, מוות, ייאוש ונפילה, ולפעמים גם תקווה ושאיפה להתעלות דתית. אולמן עושה שימוש בפרקטיקה של הטעיה, של כוון ההתבוננות, של היחס המבנה לבית, של החלפה בין החומרי להגשמי לריק, ול-"רוחני". אולמן מחליף בין החומרים, המצע עליו מוצב הפסל, ההופך לחומר המעטפת של הפסל וגם המוכל בו. בדומה לפסלים אחרים של אולמן, פסל ההבדלה כאילו ונקבר, אך הפעם לא נטמן באדמה וכוסה, אלא כל התהליך מתרחש מעל פני האדמה לעיני המתבונן. קיים בפסל הקבלה בין מעשה הבריאה למעשה היצירה, ההבדלה בין קודש לחול, אצל אולמן היא גם הבדלה בין הריק לביין המסה.
על יצירתו זכה בשנת 2009 בפרס ישראל לפיסול.
دوڤ فايچين
במהלך שנות ה-70 יצר אולמן עבודות אדמה ופעולות אמנותיות אחרות שהושפעו הן מן האמנות המושגית האמריקאית והן מגישות אקולוגיות-חברתיות. רבות מעבודות פיסול מוקדמות אלו כללו פעולות של חפירה באדמה. בשנת 1972, לדוגמה, יצר את עבודתו "החלפת אדמות" שבה, בעזרת בני נוער מקומיים, חפר בורות בקיבוץ מצר וכפר הערבי מייסר, והחליף את האדמה בין שני הישובים. במהלך העשור, הלכו והתמקדו יצירותיו של אולמן בדימויים של מבנים אנושיים.
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 הפך הבית למוטיב מרכזי בעבודתו. בשנת 1980 הציג בביתן הישראלי בביאנלה של ונציה את "אשמורת שלישית: חפירות הגנה, אדמה ומלט", ובה חפר שוחות ברצפת המבנה שבתוכם עוצבו מבני אדמה בדמות כיסאות.
החל משנות ה-90 התרבו ביצירתו של אולמן התייחסויות אל מושג הזמן בפיסול, אל ההיסטוריה בכלל ואל השואה בפרט. דימויי הבורות והמבנים שיצר הדגישו את ממד הריק והחוסר שבמבנים האנושיים. בעבודה "ספרייה" (1995), לדוגמה, הממוקמת בכיכר בבל בברלין, יצר אולמן מבנה של ספרייה תת קרקעית, שמדפיה הלבנים ריקים. פסל "ההבדלה" הוא חלק מסדר פסלים המזכירים "קברים", "מקלטים", "כיסאות" מטים ליפול. זהו פיסול היונק הן ממציאות פוליטית, חומרית וקיומית מקומית והן מתפיסת פיסול בינלאומית פוסט מינימליסטית- בעיקר ניכרת השפעתו של ריצ'ארד סרה (עיסוק במניפולציות של צורות יסוד תוך טעינתן במשמעות רגשית). פסליו מבטאים תחושות של התגוננות, התחפרות, מוות, ייאוש ונפילה, ולפעמים גם תקווה ושאיפה להתעלות דתית. אולמן עושה שימוש בפרקטיקה של הטעיה, של כוון ההתבוננות, של היחס המבנה לבית, של החלפה בין החומרי להגשמי לריק, ול-"רוחני". אולמן מחליף בין החומרים, המצע עליו מוצב הפסל, ההופך לחומר המעטפת של הפסל וגם המוכל בו. בדומה לפסלים אחרים של אולמן, פסל ההבדלה כאילו ונקבר, אך הפעם לא נטמן באדמה וכוסה, אלא כל התהליך מתרחש מעל פני האדמה לעיני המתבונן. קיים בפסל הקבלה בין מעשה הבריאה למעשה היצירה, ההבדלה בין קודש לחול, אצל אולמן היא גם הבדלה בין הריק לביין המסה.
על יצירתו זכה בשנת 2009 בפרס ישראל לפיסול.
عِران شاكين
במהלך שנות ה-70 יצר אולמן עבודות אדמה ופעולות אמנותיות אחרות שהושפעו הן מן האמנות המושגית האמריקאית והן מגישות אקולוגיות-חברתיות. רבות מעבודות פיסול מוקדמות אלו כללו פעולות של חפירה באדמה. בשנת 1972, לדוגמה, יצר את עבודתו "החלפת אדמות" שבה, בעזרת בני נוער מקומיים, חפר בורות בקיבוץ מצר וכפר הערבי מייסר, והחליף את האדמה בין שני הישובים. במהלך העשור, הלכו והתמקדו יצירותיו של אולמן בדימויים של מבנים אנושיים.
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 הפך הבית למוטיב מרכזי בעבודתו. בשנת 1980 הציג בביתן הישראלי בביאנלה של ונציה את "אשמורת שלישית: חפירות הגנה, אדמה ומלט", ובה חפר שוחות ברצפת המבנה שבתוכם עוצבו מבני אדמה בדמות כיסאות.
החל משנות ה-90 התרבו ביצירתו של אולמן התייחסויות אל מושג הזמן בפיסול, אל ההיסטוריה בכלל ואל השואה בפרט. דימויי הבורות והמבנים שיצר הדגישו את ממד הריק והחוסר שבמבנים האנושיים. בעבודה "ספרייה" (1995), לדוגמה, הממוקמת בכיכר בבל בברלין, יצר אולמן מבנה של ספרייה תת קרקעית, שמדפיה הלבנים ריקים. פסל "ההבדלה" הוא חלק מסדר פסלים המזכירים "קברים", "מקלטים", "כיסאות" מטים ליפול. זהו פיסול היונק הן ממציאות פוליטית, חומרית וקיומית מקומית והן מתפיסת פיסול בינלאומית פוסט מינימליסטית- בעיקר ניכרת השפעתו של ריצ'ארד סרה (עיסוק במניפולציות של צורות יסוד תוך טעינתן במשמעות רגשית). פסליו מבטאים תחושות של התגוננות, התחפרות, מוות, ייאוש ונפילה, ולפעמים גם תקווה ושאיפה להתעלות דתית. אולמן עושה שימוש בפרקטיקה של הטעיה, של כוון ההתבוננות, של היחס המבנה לבית, של החלפה בין החומרי להגשמי לריק, ול-"רוחני". אולמן מחליף בין החומרים, המצע עליו מוצב הפסל, ההופך לחומר המעטפת של הפסל וגם המוכל בו. בדומה לפסלים אחרים של אולמן, פסל ההבדלה כאילו ונקבר, אך הפעם לא נטמן באדמה וכוסה, אלא כל התהליך מתרחש מעל פני האדמה לעיני המתבונן. קיים בפסל הקבלה בין מעשה הבריאה למעשה היצירה, ההבדלה בין קודש לחול, אצל אולמן היא גם הבדלה בין הריק לביין המסה.
על יצירתו זכה בשנת 2009 בפרס ישראל לפיסול.
عِران شاكين
במהלך שנות ה-70 יצר אולמן עבודות אדמה ופעולות אמנותיות אחרות שהושפעו הן מן האמנות המושגית האמריקאית והן מגישות אקולוגיות-חברתיות. רבות מעבודות פיסול מוקדמות אלו כללו פעולות של חפירה באדמה. בשנת 1972, לדוגמה, יצר את עבודתו "החלפת אדמות" שבה, בעזרת בני נוער מקומיים, חפר בורות בקיבוץ מצר וכפר הערבי מייסר, והחליף את האדמה בין שני הישובים. במהלך העשור, הלכו והתמקדו יצירותיו של אולמן בדימויים של מבנים אנושיים.
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 הפך הבית למוטיב מרכזי בעבודתו. בשנת 1980 הציג בביתן הישראלי בביאנלה של ונציה את "אשמורת שלישית: חפירות הגנה, אדמה ומלט", ובה חפר שוחות ברצפת המבנה שבתוכם עוצבו מבני אדמה בדמות כיסאות.
החל משנות ה-90 התרבו ביצירתו של אולמן התייחסויות אל מושג הזמן בפיסול, אל ההיסטוריה בכלל ואל השואה בפרט. דימויי הבורות והמבנים שיצר הדגישו את ממד הריק והחוסר שבמבנים האנושיים. בעבודה "ספרייה" (1995), לדוגמה, הממוקמת בכיכר בבל בברלין, יצר אולמן מבנה של ספרייה תת קרקעית, שמדפיה הלבנים ריקים. פסל "ההבדלה" הוא חלק מסדר פסלים המזכירים "קברים", "מקלטים", "כיסאות" מטים ליפול. זהו פיסול היונק הן ממציאות פוליטית, חומרית וקיומית מקומית והן מתפיסת פיסול בינלאומית פוסט מינימליסטית- בעיקר ניכרת השפעתו של ריצ'ארד סרה (עיסוק במניפולציות של צורות יסוד תוך טעינתן במשמעות רגשית). פסליו מבטאים תחושות של התגוננות, התחפרות, מוות, ייאוש ונפילה, ולפעמים גם תקווה ושאיפה להתעלות דתית. אולמן עושה שימוש בפרקטיקה של הטעיה, של כוון ההתבוננות, של היחס המבנה לבית, של החלפה בין החומרי להגשמי לריק, ול-"רוחני". אולמן מחליף בין החומרים, המצע עליו מוצב הפסל, ההופך לחומר המעטפת של הפסל וגם המוכל בו. בדומה לפסלים אחרים של אולמן, פסל ההבדלה כאילו ונקבר, אך הפעם לא נטמן באדמה וכוסה, אלא כל התהליך מתרחש מעל פני האדמה לעיני המתבונן. קיים בפסל הקבלה בין מעשה הבריאה למעשה היצירה, ההבדלה בין קודש לחול, אצל אולמן היא גם הבדלה בין הריק לביין המסה.
על יצירתו זכה בשנת 2009 בפרס ישראל לפיסול.
داڤيد فاين
במהלך שנות ה-70 יצר אולמן עבודות אדמה ופעולות אמנותיות אחרות שהושפעו הן מן האמנות המושגית האמריקאית והן מגישות אקולוגיות-חברתיות. רבות מעבודות פיסול מוקדמות אלו כללו פעולות של חפירה באדמה. בשנת 1972, לדוגמה, יצר את עבודתו "החלפת אדמות" שבה, בעזרת בני נוער מקומיים, חפר בורות בקיבוץ מצר וכפר הערבי מייסר, והחליף את האדמה בין שני הישובים. במהלך העשור, הלכו והתמקדו יצירותיו של אולמן בדימויים של מבנים אנושיים.
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 הפך הבית למוטיב מרכזי בעבודתו. בשנת 1980 הציג בביתן הישראלי בביאנלה של ונציה את "אשמורת שלישית: חפירות הגנה, אדמה ומלט", ובה חפר שוחות ברצפת המבנה שבתוכם עוצבו מבני אדמה בדמות כיסאות.
החל משנות ה-90 התרבו ביצירתו של אולמן התייחסויות אל מושג הזמן בפיסול, אל ההיסטוריה בכלל ואל השואה בפרט. דימויי הבורות והמבנים שיצר הדגישו את ממד הריק והחוסר שבמבנים האנושיים. בעבודה "ספרייה" (1995), לדוגמה, הממוקמת בכיכר בבל בברלין, יצר אולמן מבנה של ספרייה תת קרקעית, שמדפיה הלבנים ריקים. פסל "ההבדלה" הוא חלק מסדר פסלים המזכירים "קברים", "מקלטים", "כיסאות" מטים ליפול. זהו פיסול היונק הן ממציאות פוליטית, חומרית וקיומית מקומית והן מתפיסת פיסול בינלאומית פוסט מינימליסטית- בעיקר ניכרת השפעתו של ריצ'ארד סרה (עיסוק במניפולציות של צורות יסוד תוך טעינתן במשמעות רגשית). פסליו מבטאים תחושות של התגוננות, התחפרות, מוות, ייאוש ונפילה, ולפעמים גם תקווה ושאיפה להתעלות דתית. אולמן עושה שימוש בפרקטיקה של הטעיה, של כוון ההתבוננות, של היחס המבנה לבית, של החלפה בין החומרי להגשמי לריק, ול-"רוחני". אולמן מחליף בין החומרים, המצע עליו מוצב הפסל, ההופך לחומר המעטפת של הפסל וגם המוכל בו. בדומה לפסלים אחרים של אולמן, פסל ההבדלה כאילו ונקבר, אך הפעם לא נטמן באדמה וכוסה, אלא כל התהליך מתרחש מעל פני האדמה לעיני המתבונן. קיים בפסל הקבלה בין מעשה הבריאה למעשה היצירה, ההבדלה בין קודש לחול, אצל אולמן היא גם הבדלה בין הריק לביין המסה.
על יצירתו זכה בשנת 2009 בפרס ישראל לפיסול.
عَموس كينان
במהלך שנות ה-70 יצר אולמן עבודות אדמה ופעולות אמנותיות אחרות שהושפעו הן מן האמנות המושגית האמריקאית והן מגישות אקולוגיות-חברתיות. רבות מעבודות פיסול מוקדמות אלו כללו פעולות של חפירה באדמה. בשנת 1972, לדוגמה, יצר את עבודתו "החלפת אדמות" שבה, בעזרת בני נוער מקומיים, חפר בורות בקיבוץ מצר וכפר הערבי מייסר, והחליף את האדמה בין שני הישובים. במהלך העשור, הלכו והתמקדו יצירותיו של אולמן בדימויים של מבנים אנושיים.
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 הפך הבית למוטיב מרכזי בעבודתו. בשנת 1980 הציג בביתן הישראלי בביאנלה של ונציה את "אשמורת שלישית: חפירות הגנה, אדמה ומלט", ובה חפר שוחות ברצפת המבנה שבתוכם עוצבו מבני אדמה בדמות כיסאות.
החל משנות ה-90 התרבו ביצירתו של אולמן התייחסויות אל מושג הזמן בפיסול, אל ההיסטוריה בכלל ואל השואה בפרט. דימויי הבורות והמבנים שיצר הדגישו את ממד הריק והחוסר שבמבנים האנושיים. בעבודה "ספרייה" (1995), לדוגמה, הממוקמת בכיכר בבל בברלין, יצר אולמן מבנה של ספרייה תת קרקעית, שמדפיה הלבנים ריקים. פסל "ההבדלה" הוא חלק מסדר פסלים המזכירים "קברים", "מקלטים", "כיסאות" מטים ליפול. זהו פיסול היונק הן ממציאות פוליטית, חומרית וקיומית מקומית והן מתפיסת פיסול בינלאומית פוסט מינימליסטית- בעיקר ניכרת השפעתו של ריצ'ארד סרה (עיסוק במניפולציות של צורות יסוד תוך טעינתן במשמעות רגשית). פסליו מבטאים תחושות של התגוננות, התחפרות, מוות, ייאוש ונפילה, ולפעמים גם תקווה ושאיפה להתעלות דתית. אולמן עושה שימוש בפרקטיקה של הטעיה, של כוון ההתבוננות, של היחס המבנה לבית, של החלפה בין החומרי להגשמי לריק, ול-"רוחני". אולמן מחליף בין החומרים, המצע עליו מוצב הפסל, ההופך לחומר המעטפת של הפסל וגם המוכל בו. בדומה לפסלים אחרים של אולמן, פסל ההבדלה כאילו ונקבר, אך הפעם לא נטמן באדמה וכוסה, אלא כל התהליך מתרחש מעל פני האדמה לעיני המתבונן. קיים בפסל הקבלה בין מעשה הבריאה למעשה היצירה, ההבדלה בין קודש לחול, אצל אולמן היא גם הבדלה בין הריק לביין המסה.
על יצירתו זכה בשנת 2009 בפרס ישראל לפיסול.
مِناشِه كاديشمان
במהלך שנות ה-70 יצר אולמן עבודות אדמה ופעולות אמנותיות אחרות שהושפעו הן מן האמנות המושגית האמריקאית והן מגישות אקולוגיות-חברתיות. רבות מעבודות פיסול מוקדמות אלו כללו פעולות של חפירה באדמה. בשנת 1972, לדוגמה, יצר את עבודתו "החלפת אדמות" שבה, בעזרת בני נוער מקומיים, חפר בורות בקיבוץ מצר וכפר הערבי מייסר, והחליף את האדמה בין שני הישובים. במהלך העשור, הלכו והתמקדו יצירותיו של אולמן בדימויים של מבנים אנושיים.
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 הפך הבית למוטיב מרכזי בעבודתו. בשנת 1980 הציג בביתן הישראלי בביאנלה של ונציה את "אשמורת שלישית: חפירות הגנה, אדמה ומלט", ובה חפר שוחות ברצפת המבנה שבתוכם עוצבו מבני אדמה בדמות כיסאות.
החל משנות ה-90 התרבו ביצירתו של אולמן התייחסויות אל מושג הזמן בפיסול, אל ההיסטוריה בכלל ואל השואה בפרט. דימויי הבורות והמבנים שיצר הדגישו את ממד הריק והחוסר שבמבנים האנושיים. בעבודה "ספרייה" (1995), לדוגמה, הממוקמת בכיכר בבל בברלין, יצר אולמן מבנה של ספרייה תת קרקעית, שמדפיה הלבנים ריקים. פסל "ההבדלה" הוא חלק מסדר פסלים המזכירים "קברים", "מקלטים", "כיסאות" מטים ליפול. זהו פיסול היונק הן ממציאות פוליטית, חומרית וקיומית מקומית והן מתפיסת פיסול בינלאומית פוסט מינימליסטית- בעיקר ניכרת השפעתו של ריצ'ארד סרה (עיסוק במניפולציות של צורות יסוד תוך טעינתן במשמעות רגשית). פסליו מבטאים תחושות של התגוננות, התחפרות, מוות, ייאוש ונפילה, ולפעמים גם תקווה ושאיפה להתעלות דתית. אולמן עושה שימוש בפרקטיקה של הטעיה, של כוון ההתבוננות, של היחס המבנה לבית, של החלפה בין החומרי להגשמי לריק, ול-"רוחני". אולמן מחליף בין החומרים, המצע עליו מוצב הפסל, ההופך לחומר המעטפת של הפסל וגם המוכל בו. בדומה לפסלים אחרים של אולמן, פסל ההבדלה כאילו ונקבר, אך הפעם לא נטמן באדמה וכוסה, אלא כל התהליך מתרחש מעל פני האדמה לעיני המתבונן. קיים בפסל הקבלה בין מעשה הבריאה למעשה היצירה, ההבדלה בין קודש לחול, אצל אולמן היא גם הבדלה בין הריק לביין המסה.
על יצירתו זכה בשנת 2009 בפרס ישראל לפיסול.
عوفراه تسيمباليستا
במהלך שנות ה-70 יצר אולמן עבודות אדמה ופעולות אמנותיות אחרות שהושפעו הן מן האמנות המושגית האמריקאית והן מגישות אקולוגיות-חברתיות. רבות מעבודות פיסול מוקדמות אלו כללו פעולות של חפירה באדמה. בשנת 1972, לדוגמה, יצר את עבודתו "החלפת אדמות" שבה, בעזרת בני נוער מקומיים, חפר בורות בקיבוץ מצר וכפר הערבי מייסר, והחליף את האדמה בין שני הישובים. במהלך העשור, הלכו והתמקדו יצירותיו של אולמן בדימויים של מבנים אנושיים.
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 הפך הבית למוטיב מרכזי בעבודתו. בשנת 1980 הציג בביתן הישראלי בביאנלה של ונציה את "אשמורת שלישית: חפירות הגנה, אדמה ומלט", ובה חפר שוחות ברצפת המבנה שבתוכם עוצבו מבני אדמה בדמות כיסאות.
החל משנות ה-90 התרבו ביצירתו של אולמן התייחסויות אל מושג הזמן בפיסול, אל ההיסטוריה בכלל ואל השואה בפרט. דימויי הבורות והמבנים שיצר הדגישו את ממד הריק והחוסר שבמבנים האנושיים. בעבודה "ספרייה" (1995), לדוגמה, הממוקמת בכיכר בבל בברלין, יצר אולמן מבנה של ספרייה תת קרקעית, שמדפיה הלבנים ריקים. פסל "ההבדלה" הוא חלק מסדר פסלים המזכירים "קברים", "מקלטים", "כיסאות" מטים ליפול. זהו פיסול היונק הן ממציאות פוליטית, חומרית וקיומית מקומית והן מתפיסת פיסול בינלאומית פוסט מינימליסטית- בעיקר ניכרת השפעתו של ריצ'ארד סרה (עיסוק במניפולציות של צורות יסוד תוך טעינתן במשמעות רגשית). פסליו מבטאים תחושות של התגוננות, התחפרות, מוות, ייאוש ונפילה, ולפעמים גם תקווה ושאיפה להתעלות דתית. אולמן עושה שימוש בפרקטיקה של הטעיה, של כוון ההתבוננות, של היחס המבנה לבית, של החלפה בין החומרי להגשמי לריק, ול-"רוחני". אולמן מחליף בין החומרים, המצע עליו מוצב הפסל, ההופך לחומר המעטפת של הפסל וגם המוכל בו. בדומה לפסלים אחרים של אולמן, פסל ההבדלה כאילו ונקבר, אך הפעם לא נטמן באדמה וכוסה, אלא כל התהליך מתרחש מעל פני האדמה לעיני המתבונן. קיים בפסל הקבלה בין מעשה הבריאה למעשה היצירה, ההבדלה בין קודש לחול, אצל אולמן היא גם הבדלה בין הריק לביין המסה.
על יצירתו זכה בשנת 2009 בפרס ישראל לפיסול.
بِرني فينك
גן פסלים
בגן הפסלים מוצגים 21 פסלי חוצות פרי יצירתם של 18 פסלים ישראלים אשר הוצגו בעבר בפארק התעשייה הפתוח בתפן. עם סגירתו, מצאו בית חדש במוזיאון הכט שבאוניברסיטת חיפה. היצירות הן מהחשובות בעשייה הפיסולית בישראל, אבני דרך בתולדות האמנות המקומית. הפסלים המבטאים מגוון גישות, משקפים שיח ייחודי על הפיסול בארץ במהלך שנות התשעים של המאה העשרים. מקומם החדש בתוך הגן המשקיף על נופה המרהיב של חיפה והצפון, יוצר שיח חדש – בין פסל לפסל ובין הפסלים לנוף הסביבה. גן הפסלים מהווה נדבך נוסף להפיכתם של מוזיאון הכט בפרט, ואוניברסיטת חיפה בכלל, לקומפלקס תרבות ואמנות מן החושבים בארץ.
הכל התחיל בזכות תרומתו של סטף ורטהיימר לקהילה, במסגרתה יזם עמוס קינן את גן הפסלים שנוסד בפארק התעשייה תפן. במהלך השנים רותי אופק, המנהלת והאוצרת לשעבר, הפכה אותו למוזיאון חוצות בעל חשיבות רבה בתחום האמנות הישראלית.
רשימת אמנים מציגים
רשימת האמנים: מיכה אולמן ; אילן אוורבוך ; אלי אילן ; דוד גרשטיין ; בועז ועדיה ; שלמה זלינגר ; יעקב חפץ ; דב פייגין ; דוד פיין ; ברני פינק ; עפרה צימבליסטה ; מנשה קדישמן ; עמוס קינן ; מרים קרולי ; פיליפ רנצר ; יחיאל שמי ; ערן שקין ; יגאל תומרקין
הגן הוקם בסיוע קרן הכט; משפחת ורטהיימר; המוזיאון הפתוח, גן התעשייה, תפן
הפסלים עברו שימור על ידי יונתן אופק וצוותו, אשר גם הציבו ועיגנו את הפסלים בגן. עבודה זו נעשתה בשיתוף פעולה עם האמנים ומשפחותיהם.
הכניסה לגן ממוזיאון הכט, ללא תשלום. מומלץ להגיע ברכבלית, כך נגלה לאיטו הגן ממבט הרקיע.