התצוגה מגוללת את סיפוריהם האישיים של יהודי מרכז אירופה, ה׳ייקים׳,
שהגיעו לארץ ישראל בגלי העלייה השונים, בעיקר בגל העלייה החמישית
(1931-1939), הן כפליטי הרדיפות באירופה והן מטעמים אידיאולוגיים.
תרומתם לבניין הארץ הייתה רבה ומכרעת, אך לצד ההצלחות הגדולות,
מובאים גם סיפוריהם של מי שנאלצו לוותר על מקצועם ומעמדם שהיה להם
בארצות מוצאם. למרות השבר של השואה, המשיכה קהילת ה׳ייקים׳ בארץ
לדבוק בשפה ובתרבות הגרמנית ובערכי ההשכלה והקידמה. כפועל יוצא
משמש האגף מעין מעבדת בחינה עכשווית ומתעדכנת של מערכת היחסים
בין ׳כאן׳ ל׳שם׳.
המוזיאון ליהדות דוברת גרמנית הוקם לראשונה בנהרייה ב־1968 , כמרכז
מורשת הייקים, על ידי ישראל שילוני (הנס הרברט המרשטיין), יליד ברלין,
במטרה לתעד את עברה המפואר של הקהילה ולהציג אותו ואת עלייתם
לארץ ישראל כסיפור הצלחה. בשנת 1991 העביר התעשיין סטף ורטהיימר
את המוזיאון לגן התעשייה תפן, ודאג לכל צרכיו בשלושים שנות קיומו שם.
בניהול ואוצרות של רותי אופק, בשנת 2004 נחתמה שותפות עם ארגון יוצאי
מרכז אירופה, ובכך זכה המוזיאון בפן נוסף: תיעוד תרומת הייקים בחיזוק
אופייה המערבי של מדינת ישראל ובשמירה על ערכי המוסר, התרבות
והעבודה, שהביאו מארצות מוצאם. בנובמבר 2008 העניק האיחוד האירופי
פרס מיוחד למוזיאון.
עם סגירת המוזיאון בתפן ב־2021 עבר האוסף לידי מוזיאון הכט, אוניברסיטת
חיפה, וב־2025 נחנך האגף החדש למורשת יהדות דוברת גרמנית. אל החוויה
הנוסטלגית ולתיעוד העבר התווסף הפן המחקרי־אקדמי המאפשר יצירת
קשרים עם מוסדות וארגונים בארץ ומחוצה לה. האגף במתכונתו העכשווית
יוצר חיבור עם דורות ההמשך של הייקים הרואים בו בית ומקור לגאווה..