לאופולד קרקואר (1890–1954) אדריכל וצייר ישראלי יליד וינה, שנודע במיוחד ברישומי הפחם שלו. סגנון היצירה של קרקואר ממזג באופן מובהק בין הרקע שלו כאדריכל לבין ראייתו האמנותית, והוא מושפע עמוקות מהאקספרסיוניזם הווינאי של תחילת המאה ה-20, המתאפיין בהבעה רגשית עזה, קדרות מסוימת ורגישות גבוהה לאור וצל. הרישומים שלו אינם רק תיאור מקרי של הטבע, אלא חושפים מבניות אדריכלית והבנה עמוקה של נפח וקומפוזיציה. בניגוד לאמנים בני זמנו שחיפשו בארץ ישראל אור בהיר וחגיגי, קרקואר ראה בנוף המקומי — ובמיוחד בהרי ירושלים — מרחב קדום, תנ"כי וסלעי, המעניק ליצירותיו ממד אוניברסלי המתעלה מעל הזמן והמקום. ביצירה זו נראות שתי דמויות עטופות בבגדים כהים, יושבות בתוך נוף פתוח ושקט. הדימוי האנושי "נבנה" באמצעות הניגודיות החריפה של הפחם השחור לבין הנייר החשוף, באופן המפיק מגוון רחב של רגשות וטקסטורות ללא שימוש בצבע. דרך מפגש זה, משדרות הדמויות תחושה של בדידות, יתמות והתכנסות פנימית עמוקה מול עוצמתו של הטבע ומשתלבות עם המרחב שסביבן.