יצירתו של מאנה כץ (1894–1962) מאופיינת בסגנון אקספרסיוניסטי עז ומזוהה בעיקר עם תיאורי העיירה היהודית וחיי החסידות. כנציג בולט של "אסכולת פריז" (École de Paris) מאנה כץ שילב בין השפעות מודרניסטיות אירופיות לבין עולמו הרוחני והתרבותי. לצד הנושאים היהודיים הדרמטיים, הוא פנה לעיתים קרובות לסוגות אוניברסליות כמו נופים, מוזיקאים, וטבע דומם. פרחים הינו מוטיב אהוב וחוזר ביצירותיו, המבטאים צד פיוטי ופחות קודר של האמן. כץ נהג לעצב פרחי ענק הממלאים כמעט את כל חלל הבד, תוך דחיקת הרקע הציורי לטובת נוכחות מסיבית של הפריחה. השימוש בצבעים טהורים, חמים ונועזים (במיוחד גווני אדום, צהוב וכתום) מעניק לפרחים חיות, חושניות ואנרגיה מתפרצת. הפרחים אינם מצוירים בדיוק בוטני אלא במשיחות מכחול חופשיות, מהירות, עבות וחומריות, המעבירות תחושת תנועה ורטט רגשי.