שידת העץ נבנתה בעבור סימון בינג (יליד 1806), ופני לבית האוזר (ילידת 1808), שהתגוררו בהכינגן, גרמניה. במחצית השנייה של המאה ה־19 עברה השידה לבתם פרדריקה בינג (ילידת 1843), ולבעלה יוסף איינשטיין (יליד 1838) שהתגוררו באותה עיר. בשנת 1910, לרגל נישואי בנם אוטו איינשטיין (יליד 1876), לג׳ני לבית להמן (ילידת 1885), עברה השידה לבית הזוג הצעיר בשטוטגרט, גרמניה. בשנת 1939 נשלחה השידה אל אחיה של ג׳ני, הנס להמן, שחי בניו אורלינס, ארצות הברית. ב־1942 חזרה השידה לאוטו ולג׳ני איינשטיין, שהיגרו מגרמניה לארצות הברית ובנו את ביתם בדנוור, קולורדו. ב־1952 עברה השידה לרשות בתם ליזה (ילידת 1911), ובעלה בן סמואל (יליד 1910), שהתגוררו בלוס אנג׳לס, קליפורניה. בשנת 1970 עלו בן וליזה סמואל לישראל ועמם עלתה גם השידה. בני הזוג בנו את ביתם בנהרייה. ציורי הדיוקן של סימון בינג (משמאל) ורעייתו פני לבית האוזר (מימין) צויירו על ידי אמן לא ידוע, שמן על בד.